על סף התמוטטות עצבים. אנטון

זה אחד מהפורטרטים האהובים עליי.

צילמתי את הצילום לפני שבע שנים, ואני עדין חושב שדווקא בתצלום זה הראיתי את האישיות של הדוגמן בצורה השלמה והאלגנטית ביותר.

בנוסף, הצילום היה מורכב מאוד בביצוע: לא ממש קל להתאים את אור הנורות במראה עם פלאש הסטודיו - פניו של הדוגמן מוארות בסנוט קטן (ממיר אור כזה).

מבחינת אסתטיקה, אני לא ממש אוהב את כל האביזרים האכזריים האלה, אבל הדוגמן היה צריך אותם. לאדם שאינו שחקן מקצועי דברים כאלה עוזרים להתבטא מול מצלמה.